החלטה בתיק סע"ש 42929-03-13

1.         לפניי בקשה מטעם הנתבע, אסף עידו (להלן- המבקש) לדחות או למחוק את התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית ומקומית.

2.         התובעת, חברת א-טים פתרונות אבטחה בע"מ (להלן - המשיבה) מתנגדת לבקשה.

3.         טענות המבקש בתמצית -

            א.         אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתובענות שעניינן לשון הרע.

ב.         יש לסלק על הסף את התביעה גם מחמת העדר עילה. גם אם המשיבה תוכיח את מלוא טענותיה העובדתיות, לא תהא זכאית לכל סעד מן המבקש.

ג.          אין לבית הדין האזורי בבאר שבע סמכות מקומית לדון בתובענה שכן עבודתו של המבקש בוצעה בכפר תבור ומקום מגוריו של המבקש הינו נווה עובד.

4.         טענות המשיבה בתמצית -

א.         לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתובענה בעילת הוצאת לשון הרע וזאת מכח סעיף 24 (א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, אשר תוקן בשנת 2009.

ב.         באשר לטענת העדר סמכות מקומית - התביעה נכנסת בגדרי תקנה 3(א)(11) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 הקובעת כי מקום השיפוט יהא בבית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו של התובע.

ג.          הואיל ומקום מושבה של התובעת הינו באילת ובצפון הארץ, והמבקש סייע לא אחת בעבודתו בסניף האילתי, מקום ביצוע העבודה הינו גם בעיר אילת. יחד עם זאת, מפאת רצון למנוע בזבוז זמן יקר, מסכימה המשיבה להעביר את הדיון בתובענה לבית הדין האזורי בנצרת, אשר סמוך למקום מגורי המבקש.

דיון והכרעה -

5.         הסמכות העניינית לדון בתובענה מעין זו שלפנינו מעוגנת בסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה (להלן - החוק) הקובע כדלקמן:

"(א)        לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

...

בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965".

            משהחוק מקנה בידי בית הדין סמכות לדון בתביעת מעביד נגד עובד בעילות לפי חוק לשון הרע כפי שנתבע בענייננו, דין הטענה להעדר סמכות עניינית להדחות.

6.         באשר לטענות המבקש לפיהן כתב התביעה אינו מגלה עילה. על פי ההלכה הפסוקה, המבחן הקובע אם גילה כתב התביעה עילה או לא הוא -

"פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לבקש את הסעד המבוקש על ידו. העדר עילת תביעה הוא, איפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח שאם יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו את כל העובדות המהוות עילת תובענה... אף אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יכול התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז- ורק אז- אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה... במקרה כזה, סוף התביעה, לאחר שתתברר, להידחות, ותביעה שסופה להידחות, אפילו יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה הטעם לגבות ראיות להוכחתה...". (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 383- 384 והאסמכתאות שם).

            לאור ההלכה המפורטת לעיל, לא מצאתי ממש בטענת המבקש לפיה כתב התביעה אינו מגלה עילה. שכן, ככל שיוכחו כדבעי עילות התביעה, יש בהן כדי להביא לחיובו של המבקש בדין. לפיכך - אף דין טענה זו של המבקש להידחות.